הסדר מדיני או לא, כן או לא ביבי וחוק הגיוס הם סיבות חשובות מספיק למענן נצא להצביע
בבחירות הקרובות, אך אפילו הן מחווירות אל מול הבעיה המהותית והקריטית הניגלת אל מול
עיננו: הגירעון המטורף אליו נקלעה המדינה. רק חבל שכמעט אף מועמד או מפלגה לא נותנים
לבעיה זאת משקל מרכזי במצעם או בפתרונות.

מאיר מישאל | 07.07.19

15:18

החוב של כולנו. כך, ע"י שימוש בפראפרזה על הסלוגן הבלתי נשכח- "הילד של כולנו" – שליווה את המאבק לשחרורו של גלעד שליט מהשבי בחמאס, היה ברור לי שאשמע מכל מועמד רציני הזועק מכל במה אפשרית שזאת הבעיה הרצינית והמדאיגה איתה אנחנו נצטרך להתמודד ולפיה כל אחד מאיתנו, או לפחות רובנו נצטרך להחליט איך אנחנו מתכוונים להצביע. כי, כפי שכבר נכתב- החוב הזה הוא של כולנו. וכולנו נצטרך לשלם אותו.

בפועל, הידיעות בכל אתרי ועיתוני הכלכלה על כך שהגירעון הממשלתי גדל ב- 14 מילארד (!!!) שקלים ביחס לתקרת הגירעון המותרת בחוק התקבלו בפיהוק במקרה הרע ובצקצוקי לשון במקרה הטוב. אם כבר, הידיעה נוצלה ככלי ניגוח בידי פולטקאים יריבים שזרקו את הסיסמאות הקבועות:  "מחדל כלכלי" ואיך אפשר בלי הלהיטים "ניהול כושל של אוצר המדינה" או "כלכלת בחירות". אבל מעבר לזה כלום, נאדה וגורנישט. ללא הצעה מפורטת לפתרון למשבר וללא נתינת דגש לפרק הכלכלי במצעם (אם בכלל יש כזה).

קפיטלזם במסווה של 'חמלה חברתית'


לא מעט אנשים, ובינהם גם החתום מטה סבורים שהגרעון המטורף הזה הוא כרוניקה של סוף ידוע מראש. שהתנהלות חסרת אחריות של שר אוצר חסר ניסיון יכולה להביא בעיקר נזקים. שעם כל הכבוד לרצונות של כחלון, צירוף המילים "כלכלה חופשית עם רגישות וחמלה חברתית" היא סיסמה ריקה מתוכן ותו לא. כי לא כל מה שטוב בשוק הסלולר יתאים בוודאות לשאר השווקים. כי אתה לא יכול להתנער מאחריות על אחד הנושאים הכי חשובים בכל הקשור לתחום הכלכלי של מדינת ישראל בעשורים האחרונים- מתווה הגז- רק כי אתה חבר של אחד הטייקונים ולא נעים לך להרוס את החברות ביניכם. אתה גם לא יכול לא להפוך את השולחן שלך כשאתה שומע כשר אוצר לאיזה הסכם מגוחך הגיע ראש הממשלה עם טייקוני הגז.  אתה גם לא יכול לאפשר ולהוציא לפועל הסכמים קואלציונים חסרי פורפוציות עם סיעות הקואלציה רק כדי לשמר את הממשלה שמגנה על ראש הממשלה ושומרת על הישרדותו. ומעל הכל- אתה לא יכול לחזור ולזעוק שכל זה לא קשור אלייך ושאתה מתנגד לפגיעה בחלשים ואז להתאחד עם תנועת הליכוד הקפיטלסטית והניאו-ליברלית רק כדי להציל את המפלגה שלך.


משמעות הגירעון

נרחבת בתשתיות, הקמת בתי חולים בפריפרייה, השקעה במערכת הבריאות הקורסת או בחינוך המדשדש וגם  יצירת מקומות עבודה חדשים-ובקיצור כפי שכל סטודנט לכלכלה שנה א' יודע לכנות- מדיניות פיסקלית מרחיבה

אלא מה? שבפועל האחראים על הקופה הציבורית שלנו מעדיפים להלוות עוד ועוד כספים מבנקים בינלאומיים. בל נישכח, על כל שקל שהלוונו (והמדינה הלוותה ועוד איך)  נצטרך לשלם ריבית, המון ריבית. וזה מוביל לכך שכספי המסים שלנו מממנים בנקים רבים בחו"ל על חשבון השירותים שאנחנו אמורים לקבל. 

רק כדי שנבין במה מדובר, כבר כיום תשלומי הריבית של מדינת ישראל תופסים עשרה אחוזים מהתקציב הכולל  של 2019. לא נתפס. ההוצאה הזאת היא החמישית בגודלה ובקצב הזה היא עוד תעקוף סעיפים חשובים כמו חינוך ובריאות.

לאן הולך כל הכסף אתם שואלים? לקבוצות לחץ חזקות ואינטרסנטיות שמחזיקות את נתניהו במקום הרגיש ומנצלות, כאמור, את התעקשותו להימלט מאימת הדין בכל מחיר. גם במחיר של קריסתה של הכלכלה הישראלית והכנסתה למיתון שממנו היא תתקשה לצאת.  

ועוד מילה, בקרוב נשמע כולנו, מימין מהמרכז ומהשמאל פוליטיקאים רבים  שיספרו לנו בעצרות תמיכה, חוגי בית או בפוסטים מפוצצים במרשתת מהם התוכניות שלהם ואיך הם מתכוונים להשתמש בכסף של כולנו. 

לנו אסור ליפול לפח שהם מטמינים לנו, להפך- תתעכבו  על כל הבטחה, תתעניינו מהיכן הכסף, תתעקשו להבין איך אותו מועמד\מפלגה\גוש מתכוונים לעצור את המינוס ההולך וגדל שלנו ואיך הם חושבים לנהל את התקציב המשותף של כולנו.